הנשיא קצב הורשע באונס, מעשה מגונה בכוח, הדחה בחקירה
תאריך: 02/01/2011 15:04 מחבר: מערכת האתר
ביום 30/12/10 הוכרע דינו של הנאשם משה קצב. הממצאים שיפורטו להלן מצוטטים כלשונם מהכרעת הדין לפי סוגיות שבחרנו להציג בפני הגולשים
הגנה מן הצדק
בית המשפט דחה תביעתו של הנאשם קצב לבטל את כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק. וכך נימק בית המשפט החלטתו: הנאשם הוא שהציע את הסדר הטיעון, המדינה התלבטה וקבלה אותו ואף הגנה עליו בבג"צ. אחר הדברים האלה לא זו בלבד שהנאשם טרף את הקלפים וחזר בו מההסדר אלא שעתה הוא מנסה לכבול את ידי המדינה ולצמצם את כתב האישום למתחם ההסדר, שהוא בעצמו הפר.
יתרה מכך, אם עסקינן בדיבור בשני קולות, הרי שלטעמנו, מפי הנאשם הוא בא.במהלך הודעותיו במשטרה כמו גם בעדותו בבית המשפט, הכחיש הנאשם כל וכל קיום יחסי מין עם המתלוננת. לא היו דברים מעולם, טען, עלילה שפלה וזדונית, צעק. והנה, מסיכומי ההגנה עולה טענת הגנה עובדתית חלופית ולפיה יתכן אמנם כי נתקיימו יחסי מין בין הנאשם לבין המתלוננת, אולם אלו נתקיימו בהסכמתה המלאה וללא שימוש בכוח.
אישום בעבירת אונס במתלוננת א'
הנאשם הכחיש מכל וכול את האישום כנגדו. טען לעלילה שפלה וזדונית. לטענת ההגנה, מאופי ההודעות של המתלוננת על האונס במלון פלאזה ובלשכה בתל אביב, יש להסיק כי אירועי האונס לא היו ולא נבראו וכי המתלוננת אימצה לעצמה תיאורים שהופיעו בתקשורת, אף שוכנעה על ידי אחרים להחריף גרסתה ולהעצים את האירועים לכדי אונס. מנגד טענה התביעה כי מדובר בגרסה מתפתחת החושפת טפח אחר טפח בדרך האופיינית לנפגעי תקיפה מינית אשר כבשו את עדותן במשך תקופה לא קצרה, ואשר אין בה כל דבר יוצא דופן.
על טיעוני ההגנה והתביעה פוסק בית המשפט וקובע כי תהליך החשיפה ההדרגתי לאחר כבישה ממושכת הינו תהליך מוכר וידוע ואינו אופייני רק ל א'. הכלל הוא שאין בחשיפה ההדרגתית של הדברים כדי לפגום במהימנות ובאמינות של קורבן עבירה.אנו מקבלים את הסבריה של א' באשר למסירת המידע טיפין טיפין ובאופן הדרגתי. מקובל עלינו כי א' חששה פן כתוצאה מההדלפות, יוודע הדבר לבעלה שלא היה מודע כלל לפגיעה בה.
לגופו של האישום קבע בית המשפט כי כי עדותה של א' שימשה ראיה מרכזית ומכרעת להוכחת האישום. העדות לדעת בית המשפט חוזקה בשלשה מערכים: האחד, שורת עדים שהעידו על התבטאויות שונות ששמעו מפיה של א' על ציר הזמן שבין קרות האירוע ועד למועד פיצוץ הפרשה. השני, שרשרת ראיות אובייקטיביות חיצוניות שנוצרו בזמן אמת והמתעדות תלונות מפי א' על מעשים שעשה בה הנאשם במועדים הנטענים. מערך שלישי מתבטא בדבר שיטה ומעשים דומים שבאו מפיהן של מתלוננות נוספות, שתלונתן התיישנה ואשר סיפרו על חוויות דומות לאלו של א' אותן חוו עת עבדו בכפיפות לנאשם.
לעניין השיטה של הנאשם קבע בית המשפט שהנאשם נהג כלפיה בשיטה בעלת דפוסים קבועים, שראשיתה במתן הרגשת רוממות תוך ניסיון לגבות תמורה מינית וסופה, עם בוא הסרוב, בריחוק, מידור והשפלה עד לפיטורין. אשר על כן קבע בית המשפט לעניין עדותה של א', אנו מקבלים את גרסת א' לפיה תהליך השפלתה ומידורה עד לפיטוריה נבע מסיבה אחת ויחידה והיא סירובה להיענות לדרישותיו המיניות של הנאשם.
הנאשם טען כי יומנו האישי שכונה על ידו "ספר דברי הימים" סותר כל טענה בדבר שהייתו בבית מלון וגם את דבר אינוסה של א'. על כך קבע בית המשפט כי מרישומי היומן לא ניתן להסיק דבר ולא ניתן להשתית עליו כל ממצא, מהסיבה הפשוטה כי היומן לא עודכן מדי יום ביומו אף רטרואקטיבית. בנפול כוחו הראייתי של היומן, נשמט גם הבסיס גם ליתר טענותיו של הנאשם הנסמכות על הרישומים ביומן זה.
באשר לביטוי אי ההסכמה של המתלוננת קבע בית המשפט כי נחה דעתנו כי העדר הסכמה הוכח גם הוכח. ביטויי אי ההסכמה של א' לא היו בוטים כי אם מינוריים ועדינים, אך איננו רואים כל פסול בכך, לאור חוסר השיוויון המובנה ביחסים ששררו בינה לבין הנאשם. בית המשפט לא מכביר מילים על הפסיקה הרואה בהתנגדות מילולית סממן של אי הסכמה, שהרי נפסק, "אישה האומרת לא מבטאת אי הסכמה" וכל מילה מיותרת.
מכתב השנה הטובה מהמתלוננת א'
באשר למכתב ה"שנה הטובה" אותו הציגה ההגנה היה בכוונתה להוכיח כי כתיבתו של מכתב רצוף ביטויי אהבה אינה מתיישבת עם טענת אינו, כמו גם להוכיח את טענת ההגנה החילופית לפיה א' היתה מאוהבת בנאשם וכל שהיה ביניהם בהסכמה היה. בסופו של דבר הגענו לכלל מסקנה בהכרעת הדין כי אין מדובר במכתב אהבה במשמעותו הרגילה, כי אם במכתב כניעה והתרפסות שנכתב על ידי א' לבקשת הנאשם וביוזמתו מתוך תקווה כי זה יביא לשיפור האווירה, כי הנאשם יפסיק להתנכל לה והיא תוכל להישאר במקום עבודתה.
מכל מקום קובעים השופטים, אין במכתב השנה הטובה כדי לפגום באמינותה של א' או כדי להוכיח טענות מטענות הנאשם, מה גם ששמירתו של המכתב על ידי הנאשם במשך שנים ארוכות, מצביעה על חשש מ א' ועל איסוף שיטתי של כל בדל ראיה, אמיתית או מלאכותית, העשויה לסייע לנאשם ביום הדין.
מהימנות הנאשם לעומת המתלוננת
א' מהימנה עלינ לחלוטין. תשובותיה היו ספונטאניות ונעדרות תחכום. אנו מקבלים את גרסתה בדבר אינוסה על ידי הנאשם ובדבר המעשה המגונה שביצע בה. בניגוד לא' עדותו של הנאשם לא היתה כנה. עדותו הייתה זרועה בשקרים, קטנים או גדולים והצטיינה לכל אורכה במניפולטיביות ובהעלמת מידע. לא יפלא איפוא שגרסתו של הנאשם נתגלתה כבלתי אמינה.
דבקותו של הנאשם בשקר לפיו לא נגע מעולם במתלוננת הותירה אותו חשוף מבחינה ראייתית. הנאשם נמצא בלתי מהימן, כאשר מנגדת גרסת המתלוננת בדבר בעילתה ללא הסכמתה, גם בבית המלון וגם במשרד בתל אביב, נתגלתה כנכונה ונתמכה בראיות חיצוניות למכביר.
אישום שני - הטרדה מינית תוך ניצול מרות
אישום זה נסב על שלשה חיבוקים חזיתיים אותם חיבק הנאשם את ה' בשנת 2003 עת כיהן כנשיא המדינה. עוד נטען כי שוחח איתה בטלפון שיחה עם משמעות מינית. הנאשם כפר באישום וטען להגנתו כי מדובר בחיבוק תמים ללא אופי מיני. בית המשפט האמין לעדות המתלוננת והגדירה כחצובה בסלע והוסיף כי לזכותה עומדת העובדה שלא רצתה כלל להתלונן אלא נגררה לפרשה שלא מרצונה. חיזוק נוסף לעדותה ניתן מעובדות אחרות שעברו חוויות דומות ועל כך נפסק כי עדויות אלו משמשות חיזוק לכוונתו של הנאשם ושוללות את הטיעון הבא מפיו בדבר חיבוק אקראי ותמים. עדות הנאשם הצטיינה בחוסר עקביות ובמעבר מגרסה אחת לרעותה.
עדות הנאשם לפי הכרעת הדין אין לה תקומה והיא נדחית בפני עדותה האמינה של ה'. לאור האמור נכתב, החלטנו להרשיע את הנאשם בעבירת הטרדה מינית.
האישום השלישי
האישום השלישי מתייחס לחיבוקים שחיבק הנאשם את המתלוננת ל' שהייתה בת 25 עת עבדה בבית הנשיא והיתה כפופה למרותו וכן באמירות בעלות תוכן מיני שאמר לה. בגין אלו מיוחסות לנאשם עבירות של מעשה מגונה, הטרדה מינית וניצול מרות.
עיקרו של אישום זה מתייחס ליום 25 בדצמבר 2005 מועד בו נערכת לנאשם מסיבת יום הולדת.ל' שסייעה בארגונה נכנסה ללשכתו לצורך פרטים אחרונים. הנאשם קם ממקומו, אמר לה שמגיע לו חיבוק, התקרב אליה וחיבק אותה ממושכות תוך שהוא מצמיד את גופה לגופו, היטה את פניו אל צווארה כמי שמבקש להריח אותה וזאת לצורך גירוי מיני. ל' הופתעה ממעשיו, עזבה את הלשכה כשהיא נסערת ובוכה. במקרים אחרים בעבר נהג הנאשם להחמיא לצורתה החיצונית ולחבק אותה ממושכות.
גרסת המתלוננת בבית המשפט נמצאה אמינה גם לאור עדותה שנתמכה בעדויות של עובדים אחרים בלשכת הנשיא. לעניין רחרוח צווארה של המתלוננת מסר הנשיא כי לפעמים הוא נושם ואת אוויר נשימתו הרגישה המתלוננת על צווארה. בית המשפט קיבל גרסת המתלוננת והסביר כי מקובלת עליו טענת הנאשם כי המתלוננת הסכימה לחיבוק. לכל היותר הסכימה לחיבוק רעים תמים ולא לחיבוק ארוטי. שפת גופה הייתה ברורה. שיתוק וקיפאון יכולים בהחלט ללמד על אי הסכמה. אשר על כן הוחלט להרשיעו במעשה מגונה ובעבירת של הטרדה מינית.
האישום הרביעי
אישום זה מייחס לנאשם שיבוש הליכי חקירה עת שוחח הנאשם עם מתלוננת ל' ושאל אותה אם נחקרה על אותו חיבוק יום הולדת שעמד בבסיסו של האישום השלישי. זאת כדי להשפיע על עדותה ולתאם עמה גרסה שתהייה נוחה לו.
עדות המתלוננת נתמכה בעדות אביה שהוזעק על ידה למקום עבודתה במשכן הנשיא לאחר שזה האחרון חקר אותה בלשכתו אודות פרטי החקירה בעניין החיבוק והנשיקה ביום ההולדת. על כך קבע בית המשפט כי בהתנהגותו ביקש הנאשם לפגוע בהליך שיפוטי חקירתי קיים. מעשיו משכללים את עבירת שיבוש מהלכי משפט וכן הטרדת עד, שכן מרגע שידע כי ל' נחקרה במשטרה, היה עליו להימנע מלשוחח עמה אודות חקירתה ובטח לא לשאול אותה מה מסרה בחקירתה.
בית המשפט החליט להרשיע את הנאשם רק בשיבוש מהלכי משפט ולא בהטרדת עד זאת לאור הנימוק משום שעבירת הטרדת עד נבלעת בעבירת של שיבוש מהלכי משפט.
גזר הדין
בית המשפט גזר על הנשיא קצב שבע שנות מאסר בפועל, שנתיים על תנאי וקנס כספי למתלוננת. גזר הדין ניתן ברוב דעות. דעת המיעוט ביקשה להשית עליו 4 שנים בפועל וקנס כספי מוגדל בסך 250 אלף.
