דב תדמור ובכירים בדסק"ש הורשעו בהטעיית משקיעים
תאריך: 02/08/2010 16:55 מחבר: מערכת האתר
חקירה וכתב אישום
במחצית שנות ה – 90 ניהלה מחלקת החקירות של הרשות לניירות ערך חקירה כנגד דב תדמור, מנכ"ל דיסקונט השקעות ובכירים נוספים בחברה, בחשד להטעיית משקיעים והגשת דוחות כספיים חסרים. לפי כתב האישום שהוגש בשנת 1999 תדמור, שלמה כהן, היועץ המשפטי דאז ויוסף בוק מנהל הכספים של החברה פעלו כדי להסתיר מהציבור את הדו"חות הכספיים של חברת ישקר שהיתה בשליטת משפחת ורטהיימר ושתי חברות בנות שלה, להבים ותפרון, על אף שדסק"ש החזיקה ביותר מ-25% ממניותיה, דבר שהפך אותן ל"חברות כלולות".
הדו"חות הכספיים של החברות לא נכללו ב-18 דו"חות שפרסמה דסק"ש בין 1990 ל-1995. הבכירים הואשמו כי כתוצאה מההסתרה הגיעו לידיעת הציבור דו"חות חסרים ומטעים. עוד נטען בכתב האישום כי הנאשמים הגישו עותק שונה של הדו"חות הכספיים לבורסה ולרשם החברות, מאשר העותק המוגש לרשות ניירות ערך, כך שלבורסה ולרשם החברות לא צורפו הדו"חות של החברות, וזאת כדי למנוע נגישות של הציבור לדו"חות אלה.
הרשעה ראשונה
בשנת 2002 הורשעו הנאשמים בבית משפט השלום בתל אביב ב – 18 עבירות של הגשת דוחות כספיים חסרים והטעיית משקיעים. על תדמור נגזרו אז 6 חודשי עבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי ו-700 אלף שקל קנס. על כהן, ובוק נגזרו 12 חודשי מאסר על תנאי ו-450 אלף שקל קנס כל אחד. על דסק"ש נגזר קנס של 800 אלף שקל.
השופט דוד רוזן שדן בעניינם בבית משפט השלום, קבע אז כי "ישקר הטילה ביצי זהב ורווחיה הגדילו רווחיותה ועצמתה הכלכלית של דסק"ש. הנאשמים ידעו כי פרסום הנתונים עלול לפגוע ברווחי חברת ישקר, פגיעה שתפגע ישירות בכיסם. הנאשמים פעלו לטובת רווחי דסק"ש ופעלו לטובתם גם במחיר ביצוע עבירה פלילית".
הערעור למחוזי
הנאשמים לא השלימו עם הרשעתם והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי. בתחילת נובמבר 2004, קיבל המחוזי בתל אביב - בהרכב השופטים דבורה ברלינר, זאב המר ויהודית שיצר - את ערעורם של תדמור ושל הנאשמים הנוספים, וזיכה אותם מכל אשמה. השופטת ברלינר קבעה כי הנאשמים לא נמנעו מלצרף את הדו"חות כדי להסתירם מן הציבור ומתוך רצון להשיג את המטרה של הטעיית המשקיע הסביר. עוד נקבע כי על מרבית הדוחות שהוגשו לפני אוגוסט 1993 חלה התיישנות ומכאן שאין להרשיע בדין את הנאשמים.
דחיית הערעור והרשעה בעליון
המדינה לא ויתרה והגיש ערעור לעליון בעקבות זיכוי הנאשמים במחוזי. בית המשפט העליון קיבל את העתירה, הפך את החלטת המחוזי והרשיע את הנאשמים בחודש פברואר 2010. בפסק הדין נכתב, כי "המשיבים ביצעו את מעשיהם כדי להגיע לתוצאה ברורה – מניעת המידע אודות חברת ישקר מהציבור הרחב, באופן שבו הציבור אף לא יהיה מודע למידע שהוחסר ממנו, ועל כן לא ידרוש את קבלתו. בפעלם לשם הסתרת מידע זה מהציבור – מסיבותיהם הם – יכלו המשיבים לצפות כי המידע אותו הציגו לציבור יביא להטעייתו לחשוב כי מוצג בפניו מלוא המידע המהותי הנדרש להערכת חברת דיסקונט השקעות, בשעה שמצג זה היה מוטעה."
עוד קבעו השופטים בפסק דינם כי "בעבירות מסוג זה, לא פעם דק הגבול בין פעולה עסקית לגיטימית ובין מעשה פלילי. עם זאת, בענייננו, התנהגותם של המשיבים עצמם מצביעה על כך שאף הם ראו בשעת המעשה את הפסול שבדרך התנהלותם, ועל כן פעלו לשם הסתרתה. דק ככל שיהיה הגבול האמור, הרי שהמשיבים חצוהו בעיניים פקוחות"
