העליון דחה את ערעורו של אברהם הירשזון
תאריך: 04/07/2011 12:33 מחבר: מערכת האתר
הרקע העובדתי
אברהם הירשזון (להלן: המערער) כיהן, החל מראשית שנות ה-70, בתפקידים שונים ב"הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל" (להלן: הע"ל). במהלך השנים התקדם המערער בסולם התפקידים, עד שנבחר לכהן כיושב-ראש הע"ל, תפקיד אותו מילא בין השנים 1995 ועד לראשית 2005. סמכויותיו של המערער כיושב-ראש הע"ל השתרעו, בין היתר, גם על עמותת "נ.י.ל.י – נוער יהודי למען ישראל" (להלן: נילי), שהיא עמותה בבעלות הע"ל ובשליטתה.
במקביל לתפקידו בהע"ל, כיהן המערער החל משנת 1992 כחבר כנסת ומשנת 2003 שימש הוא כיושב-ראש ועדת הכספים. בשנת 2005 כיהן המערער כשר התיירות של מדינת ישראל, והחל משנת 2006 כיהן כשר האוצר.
כל המפורט להלן צוטט ישירות מפסק הדין של העליון שדחה את ערעורו של הירשזון ביום 04 ביולי 2011
האישומים
א. פרשת התשלומים החודשיים.
המערער הואשם בכך שבין שנת 2000 ועד לחודש אפריל 2005, שוגרו לביתו מדי חודש, לפי בקשתו, מעטפות סגורות שהכילו מזומנים על-סך 25,000-30,000 ש"ח כל אחת (להלן: מעטפות המזומנים). המעטפות שוגרו למערער על-ידי עובדיה ועל-ידי מר גדעון בן צור ז"ל (להלן: בן צור), ששימש במהלך השנים 1998-2004 כמנהל החשבונות של הע"ל והיה אחראי בפועל על ניהול ענייני הכספים בהע"ל ובנילי, וזאת באמצעות שליחי הע"ל – דוד כהן ושלמה ארואס (להלן: ארואס). סך כל הכספים שנשלחו למערער במעטפות הכסף באותה תקופה, כתשלומים חודשיים קבועים, הסתכם בסכום של 1,000,000 ש"ח – 1,200,000 ש"ח לאורך התקופה כולה.
לקראת סוף התקופה, בחודשים ספטמבר 2004-אפריל 2005, לאחר התפטרותו של המערער מתפקידו כיושב-ראש הע"ל ומינויו של מר אנשל אשכנזי תחתיו (להלן: אשכנזי), כממלא מקום היושב-ראש, הועברו למערער הכספים באמצעות המנכ"ל רוסו. בתקופה זו, הועברו למערער כספים בסכום של 85,000 ש"ח. באותה עת, כבר שימש המערער כשר התיירות בממשלת ישראל. העברות הכספים החודשיות למערער נתגלו, בסופו של דבר, באקראי על ידי ממלא מקומו של המערער, אשכנזי. הלה הודיע לרוסו כי אם תמשכנה העברות הכספים למערער, הוא יתפטר מתפקידו. לאור האמור, הודיע רוסו למערער כי מעתה יופחת הסכום החודשי שיועבר אליו, ויועמד על סך של 5,000 ש"ח לחודש, במקום הסכום של 25,000 ש"ח לחודש. לאחר אותה שיחה, הופחתו סכומי התשלומים החודשיים שהועברו למערער עד שהופסקו לחלוטין בחודש אפריל 2005.
ב. פרשת כספי החגים
תשלומים שניתנו לארבעה מבכירי הע"ל – המערער, עובדיה, בן צור ורוסו – על פי החלטתם, פעמיים בשנה, בסמוך לראש השנה ולפסח (להלן: כספי החגים). תשלומים אלה נעו בין 10,000 ש"ח ל-30,000 ש"ח בכל פעם, והועברו לידי הארבעה בדרכים שונות, תוך הסתרתם.
ג. כספי תרופות
נטען כי בין השנים 2004-2000 רכש ארואס עבור המערער מדי חודש בחודשו תרופות קבועות, על פי מרשמים שסיפקו לו רופאיו של המערער, בכספי הע"ל שקיבל מעובדיה או מבן צור. את התרופות רכש ארואס בבתי מרקחת שונים בבאר-שבע ובפתח תקווה, אליהם היה נשלח במיוחד לצורך כך.
ד. כספי נסיעות
כספי הנסיעות – כספים שנטלו המערער וחלק מן הנאשמים האחרים בתקופה הרלבנטית לצורך מימון נסיעותיהם לחו"ל. המדובר בסכומים שנעו בין 2,000$ ל-3,000$ בשקלים או במטבע זר, שניתנו, על פי הנטען, לבכירי הע"ל ונילי עם כל יציאה לחו"ל. במהלך השנים 2004-2000 יצא המערער לחו"ל, כך על פי הנטען, בכ-50 הזדמנויות, כשמימון הטיסות התבצע בכספים אלה.
שיטת הביצוע
לפי העולה מפסק הדין של העליון, הוצאת כספי המזומנים מקופות הע"ל ונילי נעשתה באמצעות שתי דרכים עיקריות. הדרך הראשונה היתה על ידי פריטות של שיקים באופן הבא: עובדיה או בן צור משכו שיקים לפקודת השליחים, דוד כהן וארואס, ואלה מצידם נשלחו להפקידם בדלפקי השירות של הבנקים בהם התנהלו חשבונותיהם של שני התאגידים, פרטו את השיקים שם והעבירו את כספי הפריטה אל עובדיה או אל בן צור. האחרונים, העבירו חלק משמעותי מכספי הפריטה אל המערער במזומן, במעטפות, לביתו – בין בעצמם ובין באמצעות השליחים דוד או ארואס. כספי פריטות השיקים שימשו כצינור העיקרי לנטילת כספים מהע"ל בין השנים 2000 ל-2003, עד למועד סיום עבודתו של עובדיה בהע"ל.
דרך נוספת של גניבת כספים מקופות שני התאגידים היתה באמצעות שימוש ב"כספי החוגים". לקופתה של עמותת נילי הגיעו כספי מזומנים ששולמו בתמורה לחוגי הנוער שהפעילה העמותה ברחבי הארץ. על כספים אלה חלש בן צור, מתוקף תפקידו כאחראי על הכספים בהע"ל ובנילי. לאחר סיום עבודתו של עובדיה בהע"ל, בחודש נובמבר 2003, המשיך בן צור, בסיועה של גרטי, להעביר כספי מזומנים אל המערער, בעיקר תוך שימוש בכספי החוגים. מחודש ספטמבר 2004, בסמוך לסיום עבודתו של בן צור בהע"ל בעקבות מצבו הבריאותי הלקוי, החליפה גרטי את בן צור בתפקידו בפועל. ממועד זה הגיעו כספי החוגים לידיה ומהם הועברו כספי המזומנים למערער עד לתום התקופה הנדונה.
גזר הדין במחוזי
כנגד המערער הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום המייחס לו שני אישומים. במסגרת האישום הראשון הואשם המערער בשש פרשות גניבה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ב' אופיר-תום) הרשיע את המערער בארבע מן הפרשות, שעניינן גניבה באמצעות קבלת תשלומים חודשיים (להלן: התשלומים החודשיים), גניבה באמצעות קבלת כספים לקראת החגים (להלן: כספי החגים), גניבת כספים לשם מימון תרופותיו האישיות של המערער (להלן: כספי התרופות) וגניבה באמצעות קבלת כספים לקראת נסיעות לחו"ל (להלן: כספי הנסיעות). המערער זוכה משתי הפרשות האחרות, שעניינן מימון הפריימריס ומימון כנס בגני התערוכה. בנוסף הואשם המערער והורשע – במסגרת האישום הראשון – בעבירות של גניבה בידי מנהל, מרמה והפרת אמונים, רישום כוזב במסמכי תאגיד והלבנת הון אסורה. במסגרת האישום השני, הואשם המערער והורשע בשתי עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
בית המשפט גזר על המערער עונש מאסר בפועל למשך חמש שנים וחמישה חודשים; מאסר על תנאי לתקופה של שנה, כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור תוך שלוש שנים ממועד שחרורו ממאסר, עבירה מהעבירות בהן הורשע; וכן קנס כספי בגובה 450,000 ש"ח, זאת בהתחשב בכך שהמערער החזיר את הסכום המשוערך של כספי הגניבה.
נימוקים לדחיית הערעור
הערעור מתמקד בשתי סוגיות עיקריות: הרשעתו של המערער בעבירת הגניבה בארבע הפרשות השונות (ובעבירה של הלבנת הון, שנגזרת מההרשעה בעבירת הגניבה) וכן חומרת עונש המאסר שנגזר עליו.
בחינת גרסת ה"מעין משכורת" לגופה מובילה למסקנה חד משמעית כי אין לקבלה, בהיותה נוגדת את המציאות הפיננסית והתעסוקתית הרלבנטית, את ההיגיון ואת השכל הישר. משכורתם של עובדים בגופים מסודרים משולמת, כך ידוע לכל, באופן גלוי, מלווה בתלוש שכר ובדיווח לכל הגורמים הרלבנטיים. התשלומים החודשיים שקיבל המערער במזומן לא לוו בתלושי שכר ולא נרשמו במסמכי הנהלת החשבונות של הע"ל או של נילי. "כל בר בי רב יודע כי הדרישה ל'מזומנים' בלבד, מצביעה על מעשים שכל הוויתם מנוגדת לחוק ומכוונת להיסתר מפניו",כך שנה בית המשפט קמא (בעמ' 62 להכרעת הדין), ואמנם: בעולם שבו מזומנים הולכים ונעלמים, קבלה שיטתית של כספים באמצעות מעטפות מזומנים, בלא שכספים אלה מתועדים ונרשמים באופן גלוי בדו"חות התאגיד, משמשת אינדיקציה ברורה לאי-כשרותם של התשלומים. מעל מעטפות מזומנים כאלה מתנוסס דגל שחור של אי-חוקיות, המטיל, על מקבלן של מעטפות כאלה, נטל כבד להוכיח את כשרות התשלומים.
הכספים היו כספי הע"ל – כספים השייכים לציבור העובדים החברים בהע"ל, ששילמו מסי חבר לארגון שנועד לפעול לרווחתם. כספים אלה ניטלו מקופת התאגיד ללא כל החלטה מסודרת ורשמית של הדירקטוריון, תוך הסתרת הנטילה מחברי הארגון ומן הגורמים הרלבנטיים בארגון. גובה התשלום, כך הוכח, נקבע באופן שרירותי, וללא חישוב כלכלי כלשהו. המערער אף המשיך לקבל את מעטפות הכספים חודשים מספר בשנת 2005, לאחר שהתפטר מתפקידו וחדל לחלוטין מפעילות בהע"ל. משכך, אין לראות בכספים אלה משום "משכורת".
במקרה הנדון מדובר במרחק שאינו ניתן לגישור: התיזה עליה נסמכת ההגנה מנותקת לחלוטין מן התשתית הראייתית שהוכחה, הועלתה בשלב מאוחר, נשענת על הנחות רבות מדי ואינה עומדת במבחן השכל הישר. על כן לא ניתן לקבלה. במקרה הנדון בוצעה הגניבה על ידי המערער, שכיהן כיו"ר הע"ל, והפר במעשיו את חובת האמון המיוחדת שחלה עליו כלפי התאגיד וכלפי ציבור העובדים החברים בו. לאור האמור לעיל, יש להותיר את הרשעתו של המערער בעבירת הגניבה בידי מנהל בפרשת התשלומים החודשיים על כנה.
לעניין הגניבה של כספי החגים כותב המשנה לנשיא, השופט א. ריבלין, לא שוכנעתי כי קמה עילה להתערב בהרשעתו של המערער בעבירת הגניבה אף ככל שמדובר בפרשה הנדונה. המערער הודה, כאמור, בקבלת כספי החגים – עשרות אלפי שקלים במזומן שהועברו אליו באמצעות מעטפות חתומות. כבר שנינו במסגרת הדיון בפרשה הקודמת – של התשלומים החודשיים – כי דגל שחור של אי חוקיות מתנוסס מעל נטילה שיטתית של כספים, במזומן, באמצעות מעטפות כסף. מדובר בראיות מפלילות מן המעלה הראשונה, שהוכחתן על ידי התביעה, מעבירה אל הנאשם-המערער את הנטל למסור גרסה אמינה, הגיונית ומשכנעת, שיש בה כדי לשלול את הפליליות החמורה הנודפת ממעשיו.
לדעת השופטים, אין גם חשיבות לשאלה אם המערער השתתף בישיבה בה הוחלט על חלוקת כספי החגים. עבירת הגניבה התגבשה בכך שהמערער קיבל את כספי החגים במזומן, כאשר ידע שלא ניתן אישור של הדירקטוריון לנטילתם של הכספים, וזאת בין אם היה שותף להחלטה על חלוקת הכספים לארבעת הבכירים ובין אם לאו.
בנוגע לערעור על חומרת העונש נקבע בפסק הדין כי דין הערעור על העונש להידחות. בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המערער באופן שקול ומאוזן, תוך שהוא מביא בחשבון את מכלול השיקולים עליהם חוזר המערער ומצביע היום – לקולא ולחומרה. מעשי המעילה והגניבה בהם הורשע המערער חמורים הם מאין כמותם. המערער, שנשא בתפקיד בכיר ועמד בראש הע"ל, אמור היה לשמש כנאמנם של התאגיד ושל ציבור החברים בו. תחת זאת, יצר המערער מנגנון שיטתי להוצאת כספים בסתר מקופת הע"ל, תוך שהוא נוטל במזומן את אותם כספים שנועדו לשרת את האינטרסים ואת הצרכים של ציבור העובדים, חברי הע"ל, ללא ידיעתם וללא הסכמתם. מעשי העבירות נמשכו זמן רב והסכומים שנגנבו – סכומי עתק הם.
בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי העונש שהוטל על המערער חורג מרמת הענישה הראויה. המערער צרף עצמו לכת נהנתנים הרואים היתר לעצמם ליהנות ממנעמי השליטה והשלטון תוך גזילת כבשת הרש – במקרה זה, כספיהם של חברי הע"ל; העונש שנגזר עליו משקף, בדוחק מסוים, את חומרת המעשים. בהתחשב בכך שעונשו של המערער נגזר באחת, על כל פרשות הגניבה יחד, ובהתחשב בכך שבנתונים שהוכחו בצורה נחרצת אין כדי לשנות מחומרת המעשים – אין מקום לשנות מן הענישה.
